פסק-דין בתיק ע"א 11120/07

השופט א' רובינשטיין:

א.         ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגנית הנשיא פלפל) מיום 6.11.07 בה"פ 773/03 ו- 774/03, בגדרו נדחתה תביעת המערערת, כי בית המשפט יצהיר שהיא זכאית למחצית מזכויות בן זוגה בבית המגורים, כשהוא נקי משעבוד לטובת המשיב 1, ונדחתה תביעת המשיב 2 למחיקת השעבוד.

רקע

ב.         המערערת 1 (להלן המערערת) והמשיב 2 (להלן שמחוני) נישאו זה לזו בשנת 1980, ולהם שלושה ילדים (המערערים 4-2). המשפחה מתגוררת מזה כ- 26 שנה בבית מגורים בגן יבנה (להלן בית המגורים). בלשכת רישום המקרקעין נרשמה שישית מהשטח על שם שמחוני (בצוותא חדא עם 5 בעלים נוספים); המערערת אינה רשומה כבעלת זכויות בנכס. במהלך השנים 1998-1997, עקב מיתון במשק וירידה במחזור העסקים נקלעה החברה אותה מנהל שמחוני (המערערת 5, ולהלן החברה) לחובות כבדים בחשבונה בבנק הפועלים (להלן המשיב 1 או הבנק). בשנת 2000 ניהלה החברה משא ומתן לגבי פרויקט בניה בראשון לציון. כתנאי לקבלת מימון לפרויקט, דרש הבנק מהחברה כי יוסדרו בטחונות בגין חובות קיימים, יוחלפו בטחונות שכבר ניתנו באחרים וישועבד בית המגורים.

ג.          ביום 16.2.00 ביקש שמחוני מהמערערת לחתום על מסמך, ולטענתה הסביר כי חתימתה דרושה לצורך קבלת מימון לפרויקט הבניה בראשון לציון (להלן מסמך הויתור).

להלן נוסח המסמך, המופנה אל הבנק:

"הנדון: המשכנתא על חלקה 27 בגוש 557

             "משכנתא על חלקה 83 בגוש 561

הנני לאשר בזה כי ידוע לי שהסכמתם לקבל מאת בעלי יהודה שמחוני ת.ז.5344599 משכנתא על המקרקעין שבנדון.

הנני להודיעכם כי אני מוותר/ת בזה כלפיכם על כל זכות במקרקעין האמורים הקיימת (אם קיימת) לזכותי עפ"י כל דין או הסכם או כשותף ביחסי ממון בדרך כל שהיא וכי לא אטען כנגדכם בכל זמן שהוא טענות זכות במקרקעין הנ"ל או כל טענות שהן באשר ליצירת המשכנתא האמורה, עריכתה, רישומה, תקפה, תנאיה ומימושה על ידכם.

אני מוותר/ת על כל זכות עפ"י חוק הגנת הדייר (נוסח משולב) התשל"ב-1972 במיוחד עפ"י ס' 33 ו/או על כל זכות עפ"י חוק ההוצאה לפועל התשנ"ז-1967 ובמיוחד לפי סעיפים 38 ו-39 ו/או כל הוראת דין שתבוא במקומם ו/או בנוסף להם.

ידוע לי כי על סמך מכתבי זה הסכמתם לקבל מאת בן/בת זוגי את המשכנתא הנ"ל".

ד.         המסמך נחתם בבית המשפחה; שמחוני הסביר לרעייתו כי החתימה נועדה לצורך הצלחת המשא ומתן באשר לפרויקט בראשון לציון. באותו זמן ידעה המערערת, כי החברה אינה משגשגת (סעיף 9 להמרצת הפתיחה). עורך הדין קופר, אישר את חתימת המערערת, אף שזו לא חתמה בפניו והוא לא ראה אותה בעיניו, בהאי לישנא "אני מאשר את חתימתה של הגב' דינה שמחוני" (אין תאריך על גבי האישור).

ה.         המערערת עתרה לבית המשפט המחוזי בבקשה שיצהיר, כי היא הבעלים של מחצית מזכויות בן זוגה בבית המגורים כשהוא נקי משעבוד לטובת המשיב 1 (ה"פ 773/03), ולחלופין, כי היא דיירת מוגנת בנכס, ולחלופי חלופין כי היא זכאית לסידור חלוף. כן נתבקש, כי יוצהר שהמערערים 4-2 הם דיירים מוגנים בנכס. שמחוני והחברה עתרו גם הם לבית המשפט בתביעה למחיקת השעבוד, שנרשם לטובת הבנק, לחלופין כי יוצהר ששמחוני זכאי לזכויות של דייר מוגן בבית המגורים, ולחלופי חלופין כי הוא זכאי לסידור חלוף (ה"פ 774/03). תביעה זו התבססה על כך, שמשכון בית המגורים נעשה בעקבות פגישה עם הבנק, במסגרתה סוכם על חילופי בטחונות כתנאי לקבלת מימון לפרויקט הבניה בראשון לציון: החברה נטלה אשראי מן הבנק, והעמידה לטובתו בטוחות שונות, בין היתר גם כאלה אשר הועמדו על ידי צדדים שלישיים. בשלב מסוים התבקש הבנק ליתן הסכמתו להחלפת הבטוחות, כך שכנגד ויתורו על חלק מהן יועמדו לו בטוחות אחרות. בגדרן של אותן בטוחות חליפיות הועמדה לטובתו גם המשכנתא על ביתם של בני הזוג שמחוני.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

ה"פ 773/03

ו.          בית המשפט המחוזי קבע כי המערערת לא יודעה על ידי הבנק על אודות תנאי המשכנתא, גובה החוב הקיים, והאפשרות של פינוי הנכס אם לא ישולם החוב. צוין, כי משהחתים הבנק את המערערת על מסמך העלול להשפיע על קניינה, נטל עליו גם את מלוא חובת הגילוי, כזו שהיתה מוטלת עליו כלפי בעל נכס. עם זאת ניתח בית המשפט את הסוגיה בשני אופנים אשר שניהם, לגישתו, הובילו לדחיית התביעה. הראשון: שעה שבלשכת רישום המקרקעין המערערת אינה רשומה כבעלים, ובמשך כל שנות הנישואין לא מצא הזוג לתקן את הרישום, אין במחדל הבנק באי מתן הסבר בדבר תוצאות המשכנתא כדי "לייצר" רישום שאינו קיים. הוסף בהקשר זה, כי כשם שזכותה של המערערת לעניין הדירה היא זכות חוזית כלפי בן זוגה, גם באשר ל"נקיונה" משעבוד יכולה היא לטעון במסגרת דיני החוזים, ולרישום במרשם המקרקעין אין קשר לכך. בגדרי אופן הניתוח השני ציין בית המשפט, כי אינו מאמין למערערת שדובר עמה על נטילת משכנתא בגין הפרויקט בראשון לציון בלבד, ולא בגין מכלול החובות, ומכל מקום עדותה, העומדת בניגוד למסמך בכתב, טעונה סיוע. אולם, אחר כל אלה, משלא הודע למערערת כי היא עלולה לעמוד בפני פינוי עקב אי תשלום, מנוע הבנק מעשיית כל פעולה שתשנה את מצבה לרעה. יחד עם זאת, ככל שהיא זכאית למחצית מבית המגורים, מכוח חזקת השיתוף, נושאת מחצית זו גם במחצית חובותיו של שמחוני. צוין, כי עקרונית רשאי היה הבנק גם להטיל עיקול על  החלק ,שכנטען, שייך למערערת.

ז.          לבסוף נקבע, כי כיון שנושא הויתור על דיור חלוף לא הוסבר למערערת וכיון שמדובר בבית מגורים, המוגן מפורשות במסגרת סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, מנוע הבנק מהסתמכות על סעיף זה בכתב הויתור, שעליו חתמה המערערת. נקבע, כי ניתן יהיה לממש את פסק הדין לאחר שייתן הבנק למערערת דיור חלוף מתאים.

ה"פ 774/03